<h1>תוספות רי"ד — ע"ז מהדורא תנינא</h1>
<h2>דף יב:</h2>
[ע"ז ט' ע"ב] וניטפי חדא שתא. מה שפירש המורה דמאן דמני לשני חרבן לא מני לההוא שתא בהדי שני חרבן אלא בהדא שני דקם ביתא הואיל ונפיק לה רובא בט' באב, קשיא לי טובא דבמסכת ערכין בשילהי פרק שני [י"ב ע"ב] מוכח דההוא שתא דחרוב ביתא בכלל שני דחרבן מנינן לה, ולא בכלל שני דקם ביתא, דת"כ שני קם בית שני בלאו האי שתא דחרוב ביתא, דאמרי' התם בשנייה במוצאי שביעית היכי משכחת לה מכדי בית שני כמה קם ארבע מאה ועשרים, ארבע מאה תמניא יובלי, ארביסר תרי שבועי, פשה להו שית, הו"ל בשיתא בשבועא, הא מני ר' יהודא היא דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן, איתי תמני מן תמני יובלא והני שית הויין להו ארביסר, אשתכח דבמוצאי (שבת) [שביעית] חרוב, אלמ' מיכן מוכיח דכל ת"כ שני דקם ביתא לבר משתא דחורבן מנינן להו, וכלין בשנת שביעית עצמה, ואותה שנה שנחרב הבית היא שנת מוצאי שביעית, דאי אמרת דשנת החרבן בכלל ת"כ שני דקם ביתא, אכתי לא משכחת דבמוצאי שביעית חרוב בית' אלא בשביעית עצמה, וכתב המורה ובמסכת ערכין פרכי' לר' יהודא חורבן בית שני במוצאי שביעית היכי משכחת לה מיכדי בית שני כמה קם ארבע מאה ועשרים, תמני שני לארבע מאה פיישי איובלי, שדינהו אעשרים, הרי כ"ח, אשתכח דבשנת השמטה חרוב, ומשנינן הנך שית שנין עד דסליק עזרא ומקדש לא מנו שמיטין, הילכך דל מנייהו שית שנין קמייתא אישתכח דבעשרים ותרתין ליובל חרוב והוא מוצאי שביעית, ואינו נראה לי, דשום פירכא לא פרכי' התם בערכין לר' יהודא, אלא שפיר אוקים תלמודא לההוא מתניתא דתני וכן בשניי' הא מני ר' יהודא הוא כו' כדכתבית לעיל, וקם ההוא שינויא ולא אפריך, אלא הכי פירש התם אי ר' יהודא בראשונה לא משכחת לה, פי' התינח בשני' דחרב הבית במוצאי שביעית (לא) משכחת לה לרבי יהודא כדשנית, אלא בראשונה במוצאי שביעית לא משכחת ליה לר' יהודא אלא לרבנן, ומשני התם דאתיא נמי אליבא דרבי יהודא וכולה מתניתא בין רישא בין סיפא הוא רבי יהודא, הדר אמר איבעית אימא לעולם רבנן וכי קתני וכן בשני' אשארא, פי' לעולם ההיא מתניתא כרבנן אתיא, ומש"ה תני דבראשונה חרב הבית במוצאי שביעית, ומאי דתני וכן בשניי' דקשיא לן דלא אתיא כרבנן, אשארא קאי, דהיינו אתשעה באב ואמוצאי שבת ולא אמוצאי שביעית, דודאי לרבנן לא משכחת לה דחרב בית שני במוצאי שביעית, הדר אתי רב אשי לפרוקי דלא צריכינן לאידחוקי ולאיקומי דהאי דתני וכן בשניי' אשארא קאי ולא אמוצאי שביעית, אלא גם אמוצאי שביעית קאי ואתיא כרבנן, ומאי דקשיא לן לעיל לרבנן לא קשיא, דהנך שית שנין עד דסליק עזרא ומקדש לא קא חשיב להו, פי' דל שית שנין מעשרין אשתכח דכלין בארביסר ובמוצאי שביעית חרב ביתא, ואותה שנה של חורבן אינה בכלל ת"כ שנה של בנין הבית, כדפרשינן אליבא דר' יהודה, אישתכח השתא דבין לרבי יהודא בין לרבנן שנת החורבן אינה בכלל ת"כ שנים של בנין הבית, אלא היא שנה ראשונה שמונין לחורבן הבית ושנת ראשונה של שמטה, וא"כ מה צורך לומר וניטפי חדא שתא, וי"ל דרב אשי לאו אליבא דתנאי אמר למילתי', אלא אליבא דכ"ע דלא מנו שמיטין אלא בתר שית שנין דסליק עזרא, והילכך איבעית לאוקומי מתניתא דתני וכן בשניי' כרבנן, צריכינן למימר דשנת החורבן אינה ממנין ת"כ שנים, ואיבעית לאוקומי כרבי יהודא צריכינן למימר דשנת החורבן אינה ממנין החורבן אלא ממנין ת"כ שנים שעמד הבית, ומשום דרב הונא ס"ל כר' יהודא דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן, מוקי להאי מתניתא כר' יהודא ומפרש דשנת החורבן היא בכלל ת"כ שני הבנין, ומש"ה קאמר וניטפי חדא שתא, כפי מה שהקשיתי ותירצתי מצאתי כתוב בתשובת רבינו גרשום זצוק"ל.
